הסרט  “נשק את האדמה” קורא לשינוי באופן בו אנו תופשים ועושים שימוש במשאב הטבעי שלכאורה הוא הנפוץ בעולמנו – הקרקע מתחת לרגלינו. כהמשך ישיר לכך עולה בסרט קריאה  לשינוי בפרדיגמה השלטת בחקלאות המודרנית.  

“ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו, ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו, וירא אלוהים כי טוב” (בראשית א’ י”ב). כך מתוארת בריאת הצומח מתוך האדמה ביום השלישי למעשה הבראשית, יום בוא אמר האלוהים פעמיים “כי טוב”. 

עולמנו חווה כיום משבר אקלימי כתוצאה מעליית רמות גזי החממה באטמוספירה וכתוצאה מכך – התחממות פני כדור הארץ. העלייה המתמשכת ברמות גזי החממה קשורה לפליטה מוגברת של גזים אלו במגוון פעילויות אנושיות, שהן בבסיס של הכלכלה המודרנית: שריפת דלקים (פחם, דלקים מבוססי נפט), תחבורה, חקלאות ועוד. התחממות זו גורמת לתופעות אקלימיות הרסניות באזורים רבים בעולם, וכך פוגעת ביציבות הסדר החברתי והכלכלי באזורים אלה. 

התימה העיקרית של הסרט: השבת היכולת הטבעית של הקרקע להצמיח מתוכה צמחים, כבמעשה הבראשית, חיונית לפתרון האתגר הגדול ביותר של העידן הנוכחי – התחממות גלובלית, שינויי האקלים והאתגרים החברתיים והכלכליים שאלו יוצרים. 

מהי למעשה היכולת המופלאה הזו? מה תפקידה בהתמודדות על שינויי האקלים? מדוע נפגעה? כיצד ניתן לתקן? אלו השאלות העיקריות בהן עוסק הסרט. 

הקרקע היא השכבה הדקה ביותר של קרום כדור הארץ, והיא התווך שבין הליתוספירה – סלעי קרום כדור הארץ, לאטמוספירה – שכבת הגזים המקיפה את הכדור. בשכבת תווך זו מתרחשים תהליכי חילוף של מינרלים ושל גזים. הקרקע מצמיחה מתוכה איברים חיוניים לקיום תהליכים אלה – הצמחים, ומקיימת בתוכה – ממש כמו במערכת העיכול שלנו – מארג אדיר של יצורים חיים שבתהליכי החיים שלהם מסייעים לחילופי החומרים הנ”ל. 

הצמחים העילאיים מהווים בסיס למארג המזון של הביוספירה – כל מה שחי על פני האדמה. הצמחים קולטים מן האוויר פחמן חנקן וחמצן, ומן הקרקע חנקן, אשלגן זרחן ברזל ויסודות נוספים. באמצעות התהליך המופלא של הפוטוסינטזה קושרים הצמחים יסודות אלו למולקולות של חומר אורגני, המהוות כאמור בסיס למארג המזון של כל עולם החי. תהליך הפוטוסינטזה משחרר לאטמוספירה חמצן החיוני לכל היצורים החיים, ומסלק ממנה פחמן דו חמצני – הגז העיקרי שיוצר את אפקט החממה.  חלק מהפחמן שנקלט מהאטמוספירה משמש לצמחים לבניית רקמות, וחלק מוסע אל תוך הקרקע דרך רקמות השורש, ומזין את אוכלוסיות המיקרואורגניזמים שבתוכה. אלו פועלים בתוך הקרקע כמפעלי מחזור רבי עצמה – מרפקים את שיירי החומר האורגני של הביוספירה בחזרה לרכיביו המינרליים המזינים את הצמחים, וכן משתתפים במגוון תהליכים ביולוגיים וכימיים השומרים על חיוניות הקרקע – תהליכי בניה.  

פוריות של קרקע נמדדת לרוב בכושר של הקרקע להצמיח שפע של גידולים. שפע זה נמדד בביו מאסה. קרקע פוריה מקיימת בתוכה עושר אדיר של מיקרו אורגניזמים – חיידקים ופטריות, המתקיימים ביחסי גומלין עם הצמחים ועם האטמוספירה. 

דעיכה או דלדול של אוכלוסיות המיקרואורגניזמים מתבטאת בפגיעה בפוריות הקרקע. הסרה מוחלטת של שכבות הצומח מפני הקרקע, גורמת אף היא לפגיעה בפוריות הקרקע: אבדן מינרלים לאטמוספירה, פגעי חום, קור וסחיפה שמפרים את האיזון שבין תהליכי בניית קרקע לתהליכי בליה והרס. 

פעילות חקלאית כרוכה מטבעה בהתערבות במחזורי החיים הטבעיים של הצומח ושל החי, ותוך כך משפיעה עמוקות על תהליכי יצירה ובליה של קרקעות. החוקר האוסטרלי ג’ראלד דיימונד מביא בספרו “התמוטטות”  עדויות על תרבויות שקרסו כתוצאה מניהול לקוי של משאבי הקרקע שלהן: קרקעות הסהר הפורה שהומלחו כתוצאה מהשקיית יתר, קרקעות איים שנסחפו כתוצאה מהסרת כיסוי של חורש או יער ועוד. תמיד, פגיעה בפוריות הקרקע וכשרה להצמיח יבולים לוותה במשברים כלכליים וחברתיים. 

החל מראשית המאה ה 20′ הואצו מאד תהליכי הייצור החקלאי בעולם – תחילה במדינות מערב אירופה וארה”ב, ובעשורים האחרונים במה שמוגדר “עולם מתפתח” – מדינות אפריקה, דרום אמריקה ובעיקר מרכז ודרום אסיה. “המהפכה הירוקה”, כפי שמכונה התפתחות זו, הונעה מראשיתה בהכנסת תשומות כימיות לתהליכי הייצור החקלאי –דשנים מינרליים כימיים מייצור סינטטי, וחומרים כימיים להדברת מזיקים ולהדברת עשביה. בזמן מלחמת העולם השניה התפתחו מאד התעשיה הפטרוכימית והמחקר הבסיסי התומך בה לצורכי מאמצי המלחמה. עם סיום המלחמה הופנו משאביה האדירים של תעשיה זו לעולם החקלאות. חידושי המהפכה הירוקה תמכו בתהליך של תיעוש הייצור החקלאי – מעבר ממשק משפחתי המייצר מגוון של גידולים ביחידות קרקע קטנות, לגידול של מינים בודדים על פני שטחים נרחבים מאד, תוך שימוש בכימיקלים להאצת הגידול, ובמיכון כבד. 

המהפכה הירוקה הביאה לשינוי אדיר לדרך בה אנו מגדלים מזון וכן לדרך בה אנו צורכים אותו. ארבעה גידולים בלבד: תירס, חיטה אורז וסויה  – מהווים רכיב עיקרי במרבית מוצרי המזון אותם אנו צורכים, וכן מכסים את מרבית שטחי הגידול החקלאי בעולם. תיעוש הייצור החקלאי הביא עמו לירידה במחירי המזון בעולם המפותח, ולשפע חסר תקדים, אך עד מהרה התברר כי לשפע יש מחיר. 

כבר בעשורים הראשונים של המאה ה 20′ היו חקלאים וחוקרים שהבחינו בהשפעות השליליות חידושי המהפכה הירוקה על פוריותן של הקרקעות: דישון כימי לא מבוקר ולא מאוזן מנוון את יצורי הקרקע וגורם להמלחה . שיטות עיבוד מיכני אינטנסיבי ופליחה של שכבת הקרקע העליונה מביאים לשחיקה מואצת של חלקיקי הקרקע וכך לאבדן קרקעות פוריות ולפליטה מוגברת של גזי חממה. בשנות ה 60′ של המאה הקודמת העלתה הסופרת רייצ’ל קרסון בספרה המפורסם “האביב הדומם” את המודעות לנזקים הסביבתיים והבריאותיים של שימוש בחמרי הדברה כימיים בייצור מזון. 

נכון להיום החקלאות המודרנית והפעילויות הקשורות בה אחראיות על כ 23%  מפליטות גזי החממה בעולם. גזי החממה העיקריים הנפלטים בפעילות חקלאית הם מתאן הנפלט מקיבות בעלי חיים ותרכובות חנקן הנפלטות מקרקעות מעובדות כתוצאה מדישון עודף ועיבוד לא משמר. אפקט החממה של הגזים שנפלטים מהפעילות החקלאית גדול בהרבה מזה של הפחמן הדו חמצני הנפלט כתוצאה משריפת דלקים.

מאידך, כך מתברר, שלחקלאות יש פוטנציאל לייצר מבלע לגזי חממה אלו, להפחית באורח משמעותי את הרמה שלהם באטמוספירה וכך לתרום רבות לעצירת ההתחממות הגלובלית. לשם כך יש צורך בשינוי מקיף בפרדיגמה השלטת בעולם הייצור החקלאי: הכרח לחזור ולתמוך בתהליכים הטבעיים של יצירת קרקע יציבה ופוריה, להגביר את כשרן של מערכות הייצור החקלאי לקשור פחמן מהאטמוספרה ולשמרו בתרכובות אורגניות יציבות בתוך הקרקע. 

בעשורים האחרונים מתפתחות גישות רבות ומגוונות לחקלאות שניתן לכנותה “משקמת” (Regenerative Agriculture). חלק מגישות אלו דוגלות בהימנעות מוחלטת משימוש בחומרים כימיים בייצור חקלאי, שכן חומרים אלו זרים למערכת הטבעית ובהכרח פוגעים בה ומנוונים אותה. כל שיטות החקלאות המשקמת דוגלות בטיפוח שכבת הקרקע העליונה העשרתה בחומר אורגני וכך העלאת כשרה לקבע ולשמר בתוכה פחמן. מדענים בימינו מראים כיצד תהליך של מעבר לחקלאות משקמת יכול להוריד את פליטות גזי החממה בייצור החקלאי ולהקנות לקרקעות חקלאיות תפקיד מרכזי בויסות והפחתה של רמות גזי החממה באטמוספירה. העקרונות של החקלאות המשקמת הם: 

• הפחתה ניכרת של תשומות כימיות הפוגעות במפעל המחזור הטבעי שבקרקע. 
• העשרת הקרקע בחומר אורגני יציב ואיכותי.
• הימנעות מהסרת החיפוי הצמחי של פני הקרקע.
• הימנעות ככל האפשר מפליחת הקרקע. 

הגברת המודעות להפחתת הדישון הכימי ועידוד השימוש בדשן אורגני המורכב מביו סטימולנטים בהזנת צמחים, חיוניים במעבר לחקלאות משקמת: הביו סטימולנטים מאיצים את צבירת הפחמן על ידי הצמחים, וזאת מבלי לגרום להמלחת הקרקע ולניוון של אותם יצורים שימנעו את חזרתו לאטמוספירה – המיקרו אורגניזמים שבקרקע.